<h1>ספר הנייר הלכ' חלה</h1>
<h2>דף מח:</h2>
רישול"ש ופרטר"ש ורמשיי"ש חייבין בחלה, נוני"ץ וקופא"ש פטורין. חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש, פי' משייר מן הלחם ככר אחד כדי שיהא נכרים שירי' ויפריש ממנה מעט, אך מוקף לא בעינן. ובפסח, שלשים מדה קטנה לבדה שאין בה שיעור ממש בגמר יתנם לתוך דופן כלי, או בטבלא שיש לה לבזבזין, או יכסם בבגד, וישים החלה אפויה אצלם ויפרישנה ויברך עליה. הרודה אטורניי"ר בלע"ז, פי' שעושין לחמים קטנים, פטורין מן החלה עד שישוכו זה אצל זה, ואם נתנן לסל הסל מצרפן לחלה. והא דאמרי' הסל מצרפן, זהו אף בנגיעה מועטת הואיל ואינו מקפיד על תערובתו. עיסה של שני שותפין ואין שיעור בכל אחד לבדו פטורה מן החלה. אמנם טוב שיתנו רשות לאשת אחד מהם להפריש חלה בעודה יחד. עיסה שהפריש ממנה חלה ושרפוה, אע"ג דמערבים קמח בעריבת' אנטורני"ר בל' יותר משיעור חלה אין צריך להפריש חלה ממנה, דמתבטל מקמח בעיסה קודם שתקלוט לחלוחית מן העיסה, ואם אין שיעור בעיסה תחילה, ואחר שצירף הקמח נשלם השיעור חייבת בחלה. תלמיד בבית רבו יכול ליתן רשות פעם אחת בשנה ומועיל לכל עיסות הנילושות אחר כן אע"ג שאינו בעולם. כהנים בזמן הזה פטורין מן החלה רק בזמן הבית אוכלים חלתה. אשת כהן אוכלת בחלה ואפי' היא בת ישראל, ואם יש לה ולד ומת הכהן הולד מאכיל אותה, ואם היא כהנת ולה בן מלוי או מישראל לא תשוב לבית אביה הכהן בעודו חי. ישראלית שנתעברה מכהן, מת בעלה אינה אוכלת חלה עד שתלד. מת הכהן ונישאת לישראל והולד כהן חי אוכלת בחלה. חלה שנתערבה בעיסה אחרת שהורמה בטלה במאה של היתר כתרומה.
